הלהקה
הלהקה בנויה מנגני רחוב בעלי רקע מוזיקאלי עשיר ומעולמות תוכן מגוונים. אתם מוזמנים לקרוא ולהכיר את סיפורם קצת יותר.
ההפקה המוזיקאלית מתבצעת ע"י תום דרום. בנוסף ההרכב מסתייע במספר נגנים נוספים שהם חלק אינטגראלי מהלב הפועם של הפרויקט.
תום דרום- מפיקה מוזיקאלית
מוסיקאית ומעבדת, מלחינה ומפיקה מוסיקה לסרטים ווידיאו ארט. עובדת עם אסף אבידן, אפרת גוש, תומר יוסף, אסף אמדורסקי וקרני פוסטל.
על הפרויקט: "עבורי הפרויקט לפני הכל הוא כיף גדול. יש פה זכות לעבוד עם אנשים מלאי שמחת חיים והומור, שיודעים לקחת את החיים בפרופורציות. מעבר לזה יש כאן ניסיון אמיתי ליצור פרנסה ישרה וישירה ממוזיקה, שזו לדעתי המעלה הגדולה של הפרויקט. בשלב הזה אני כבר כל כך מחוברת רגשית לנגנים, לשותפים, לחומרים המוזיקאליים ולכול תהליך העבודה, שאין דרך חזרה.מהעבודה עם הנגנים, אני הבנתי שנגינת רחוב היא בחירה אמיצה. היא הבחירה שאומרת שאני הולך להתפרנס מהמוזיקה, נקודה. זו עבודה פיזית קשה, ונפשית מתישה ומתסכלת. ובכל זאת הם חבורה של אנשים עם שמחת חיים מדהימה. נגנים ומוזיקאים יוצאי דופן."
צילום: Victor
MuperPhoto
נגני הרחוב
אדי ברין- אקורדיון
במקור מסיביר.
"התחילתי לנגן בגיל 8 בזכות אבא שלי שהיה מוסיקאי. השירים שהשמיע לי בבית היוו כמו קונסרבטוריון פרטי. עד גיל 12 בעצם לימדתי את עצמי משמיעה."
"התגייסתי לתזמורת הצבא האדום ובגיל מאוחר יותר הבנתי שלהיות מוסיקאי זה חיים לא קלים, אבל זה המקום שבו נעים לי, שבו קל לי. ניגנתי ברחוב בפעם הראשונה חודש אחרי שעליתי. מבחינתי זה תענוג להכיר אנשים חדשים וללמוד ככה את השפה והתרבות במיוחד אני אוהב את התגובות של הילדים. הם עוד לא למדו לשקר."
אלכסיי סובה-כינור ומלחין
במקור מסיביר.
"אני ממשפחה של רקדנים קלאסים. אני זוכר עד היום את התזמורת הראשונה שראיתי בתיאטרון בגיל 5- מאז מבחינתי אני מוסיקאי. בגיל 7 התחלתי לנגן על כינור ומאז לא נפרדנו."
"ניגנתי ברחוב בפעם ראשונה ב-95. הייתי בתזמורת הצבא האדום ולא היה לי כסף על מנת לתקן את הכניור שלי אז יצאתי לנגן ברחוב. פגשתי הרבה אנשים טובים ברחוב, גם חברים וגם עבודה. החבר הכי טוב שלי שמע אותי כשהיה על האוטובוס והוא ירד כמה תחנות קודם וניגש אלי, ככה היכרנו. אך אי אפשר להסתדר רק מנגינה ברחוב. אני חייב למצוא כל פעם עוד פרויקטים ועדיף הרבה."
פליקס טפליצקי- קלרינט
במקור מאוקרינה.
" התחלתי לנגן כשהייתי בן 10. התחלתי לנגן ברחוב בערך חצי שנה אחרי שעליתי לארץ. בהדרגה הבנתי שלא חשוב איפה מנגנים אלא מול מי ואיך מקבלים אותך."
"במיוחד אחרי העלייה הבנתי עד כמה מוסיקה זה שפה, ושאני יכול לדבר עם אנשים באמצעותה בלי קשר לשפה שאני דובר. אני חושב שכל נגן צריך להרגיש בכל פעם שהוא מנגן כאילו זו הפעם האחרונה שהוא נוגע בכלי."
ולרי טברובסקי- חצוצרה
במקור מאזור סיביר.
"ניגנתי ברחוב פעם ראשונה ב-17.1.2003, אני זוכר במדויק. בהתחלה התביישיתי. כל החיים עבדתי בתזמורת הסימפונית, בתיאטרון אופרה, מופעי בלט ובקרקס."
"ברוסיה זה היה מקצוע שאפשר לחיות ממנו, אבל פה זו מדינה קטנה, אין הרבה מקומות עבודה ובגיל שעליתי זה היה מאוחר. החצוצרה היא חלק ממני, כמו היד והראש. הייתה תקופה בישארל שהפסקתי לנגן וניסיתי עבודה אחרת אב ל זה הכניס אותי לדיכאון. בעיניי לנגן ברחוב זו הופעה כפויה- אנשים שומעים את זה בלי לרצות, ולכן לא תמיד מתייחסים יפה. אבל אני לא סתם משנורר- נגני רחוב מביאים תרבות לחברה, וגם זה חשוב."
גאנדי סקביץ'- סקסופון
במקור מאוקרינה.
"התחלתי לנגן בגיל 10, פשוט כי חלמתי לנגן בתזמורת – ונשארתי מוסיקאי עד היום. בהתחלה ניגנתי בחליל, בתזמורת כלי נשיפה, ואחר כך עברתי לסקסופון."
"התחלתי לנגן ברחוב ב2006. זה היה לחלוטין מצורך כלכלי. ברוסיה לנגן ברחוב זה נחשב דבר רע ונחות, במיוחד למוזיקאי מקצועי. שם תמיד הייתה עבודה מכובדת למוזיקאי. פה המצב אחר, אבל לפחות ברחוב יש המון הקשבה וכבוד למוזיקאים שמנגנים. אני אוהב במיוחד שהילדים מקשיבים וככה מכירים מוסיקה."
יעקב רוזנפלד- חליל צד וסקסופון
במקור מאוקרינה
"שירתי בתזמורת צבאית, ולאחר מכן בתזמורת פילהרמונית. הבנתי שזה מה שאני רוצה לעשות כל החיים כבר בערך בגיל 13, כשהתחלתי לנגן על סקסופון."
"התחלתי לנגן ברחוב זמן קצר אחרי שהגעתי לארץ ב-2001. לא הצלחתי להשיג עבודה קבועה במוזיקה, וזו הפרנסה העיקרית שלי. אני גר בתל אביב, אך כבר 11 שנה נוסע ביום שישי לנגן במרכז מסחרי שכונתי בירושלים. אני כבר מכיר את האנשים שעוברים ואיזה מוסיקה הם אוהבים. משמח שיש אנשים תרבותיים שמכירים ומזהים את המוזיקה שאני מנגן, גם כשמדובר בג'ז וגם כשזה מוסיקה קלאסית."
רנה בורדה- חלילי פן ושירה
במקור מבוליביה.
"התחלתי לנגן בגיל 8 על חלילים שבניתי בעצמי. בגיל 23 עליתי לארץ ומאז לא נפרדתי מהמוסיקה. ניגנתי ברחוב בפעם הראשונה ב-95 בנחלת בנימין עם שני חברים."
"כמה שנים לאחר מכן התחלתי לנגן לבד וגיליתי שיש לי הרבה יותר בטחון, יותר רגש, יותר הבעה ובעיקר יותר השראה. בשבילי הנגינה היא שלווה. ברגע שאני מנגן אני מרגיש שאני חי בתוך המוסיקה ואני מושך את האנשים איתי לענננים. נגני הרחוב לא סתם עומדים ומבקשים כסף, אנחנו מציעים את מה שיש לנו בפנים לכל מי שעובר מולנו בלי להבחין בין גילאים, מעמדות ומינים."
נגני ההרכב הנוספים
אסף וגמן- גיטרה בס
כמה מילים על הפרויקט: עבודה בפרוייקט כיפית מאוד, לא רק בשל המוסיקה המגוונת שיוצא לנו לנגן יחד, אלא גם בזכות התחושה הביתית והחמה שיש בין הנגנים.על אף פערי הגילאים וההבדלים בין התרבויות והשפה יש מכנה משותף אחר שמחבר ומקרב, וזה מאוד מרגש.
"נגינה ברחוב היא הביטוי הכי ישיר שאפשר לתת למוסיקה. בלי יותר מדי אמצעים כמו במה, חשמל ותאורה נגנים חושפים את נגינתם ואת עצמם ויש בזה משהו קצת מביך, גם עבור העוברים ושבים. לקח לי הרבה זמן להרשות לעצמי לעמוד באמצע הרחוב מול נגן שהמוסיקה שלו תפסה אותי ופשוט להקשיב."
תאיר לירון ותגל חיים- שירה
הרכב מוזיקלי של 3 אחיות, המשלב הרמוניות ווקאליות בתימנית, עברית ואנגלית.
כמה מילים על הפרויקט: "הפרויקט הוא תענוג גדול ואנחנו נהנות מכל רגע. יש אחלה מוזיקה ונגנים טובי לב, מצחיקים ומוכשרים באופן יוצא דופן."
"עבורנו נגינת רחוב היא הבמה הכי אמתית שהכל יכול לקרות בה. אם אתה מביא משהו טוב, ייחודי ומסקרן – אנשים יסתובבו ויגיבו אלייך. יש בזה פשטות וקסם והמון אומץ. מאז שהכרנו את הנגנים אנחנו מתרגשות בכל פעם שאנחנו רואות נגן ברחוב."
גדי פטר- תופים
מוסיקאי ומתופף, חבר להקת "כלבי רוח". מנגן עם אפרת גוש, שי נובלמן, ישראל ברייט, בן אלקיים ורני שחר.
כמה מילים על הפרויקט: "הפרויקט הוא עוצמתי. זה לפגוש תרבות מקבילה למה שאני עושה בחיים, מבחינת רצינות, עבודה והתייחסות למוזיקה כמצוף רגשי."
"יש לי זכות לעשות משהו שאידיאולוגית אני עומד מאחוריו ורצה שיצליח. נגינת רחוב מבחינתי זה אחד המבחנים האכזריים ביותר. אתה חייב להיות מסוגל לגרום לאנשים בחברה הלחוצה שאנחנו חיים בה לעצור לכמה רגעים ולהקשיב. אתה צריך להיות נגן מאוד מוכשר וכריזמטי בשביל לאסוף סביבך אנשים. אני מעריץ את הגנים של הפרויקט. הם עושים דבר שלי עדיין אין אומץ לעשות."
רן דרום- גיטרה
גיטריסט, חבר בלהקת "אלון עדר והלקה".
כמה מילים על הפרויקט: "ההיכרות עם הנגנים כיפית ומרגשת מאוד. יש להם כמויות של רגש בנגינה שבדרך כלל לא נתקלים בה אצל נגנים ברמה גבוהה כמו שלהם."
"אולי הסיטואציה המרגשת מוציאה מהם עודף אמוציות. מאז שאני חלק מהפרויקט בכל פעם שאני רואה נגן רחוב מתחיל לרוץ לי בראש הסיפור שיכול להיות מאחורי הנגן. בנוסף הסבלנות שלי להאזנה לנגני רחוב ממש התעמקה. אין ספק שלפעמים אפשר לשמוע ברחוב דברים שלא שומעים במקום אחר."